סון מנג לי נ' ספיר- חברת כח אדם בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

לפניי בקשת הנתבעים להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך, בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:- "התקנות")

1.עסקינן בתביעת נזקי גוף שעניינה תאונת עבודה בה היה מעורב התובע שהינו תושב סין, שהועסק בארץ כעובד זר.

לטענת הנתבעים יש לחייב התובע בהפקדת ערובה שכן התובע הינו תושב סין, תביעתו אינה מבוססת דיה, אין יריבות בין הצדדים שכן כלל לא היו מעסיקיו של הנתבע ואף לא ידעו כלל על אירוע התאונה הנטען עד להגשת התביעה וסיכויי קבלת התביעה בנסיבות אלו קלושים ביותר והיה אם תדחה התביעה לא יהיה לנתבעים ממי לפרוע הוצאותיהם בהיות התובע תושב סין.

2.התובע מנגד טען לקיומה של יריבות בין הצדדים, לשיטתו גם מהמסמכים עולה בבירור כי הנתבעים היו מעבידיו בעת קרות תאונת העבודה, עוד טען לסיכויי תביעה גבוהים מאוד שכן מדובר בתאונת עבודה בשירות הנתבעים, כן ציין כי אין לחייב תובע בערובה מחמת עוניו בלבד.

דיון:

3.תקנה 519 לתקנות מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

הקריטריונים לחיוב בהפקדת ערובה נקבעו בפסיקה, אשר ציינה שיקולים המנחים את בית המשפט במתן החלטה להטלת ערובה.

בית המשפט מפעיל את סמכותו לפי תקנה 519 במקרים שונים, אחד הנימוקים לחיובו בהפקדת ערובה הוא כאשר התובע מתגורר בחו"ל, "כאשר מתגורר התובע בחו"ל, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו, ואין בידי התובע להצביע על הנכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל להיפרע" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, פסקה 691).

4.בע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר בע"מ, פ"ד מז (3) 846,850, צוין כי מטרת התקנה האמורה היא למנוע חסרון כיס מהנתבע ובנוסף למנוע תביעות סרק, יחד עם זאת נקבע כי על בית משפט לנהוג במתינות בבקשות מסוג זה, כך נפסק:

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של נתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים, עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות".

עוד נקבע בפסיקה, כי עוניו וחדלות פירעונו של תובע אינם מהווים כשלעצמם תנאי לחיובו בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות, וזאת בשל זכותו הבסיסית של אדם לפנות לערכאות המשפטיות לצורך הבאת טענותיו (ע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647).

5.ברע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מד"י מנהל ההגירה (טרם פורסם), התייחסה כבוד השופטת פרוקצ'יה לצורך באיזון שעל בית המשפט לערוך בבואו ליתן החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות:

"ההחלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד- מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו... על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל"

6.אחר עיון בכתבי הטענות על צרופותיהם ובטיעוני הצדדים בבקשה ובתשובות לה, אני מוצאת שיש לקבל הבקשה .

אין מחלוקת כי התובע הינו תושב זר, אף לא ברור מצבו הכלכלי ולא הובאו כל ראיות לעניין זה.